פתיחה יראת ד' מוסר חכמה ולפני כבוד ענוה (משלי ט"ו) ופשוטו של הכתוב שהיראה היא מוסר להקשיב חכמה ולפי"ז מחוסר מהכתוב מלת להקשיב אכן לדעתי העניה אפשר לומר עפ"י מה דאיתא בירושלמי שבת פ"ק אמר רבי יצחק בר' אלעזר מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסילוסה (פי' תחתית המנעל) והרב בעל יפה מראה מרגיש שלפי דברי רבי יצחק היראת ד' היא רק עקב וסנדל לענוה. והוא נגד מאמרם ז"ל שם ובבבלי ע"ז דף ב' שענוה מביא לידי יראת חטא שמזה נראה שיראת חטא היא היא העיקרית והענוה היא רק כגורמת לה ומה זה שאמר רבי יצחק שהיראה היא רק עקב וסנדל לה. אבל לפי שכלי הדל נראה שגם רבי יצחק אינו חולק על זה שהיראת ד' היא העיקרית והענוה היא טפל לה ומליצת מאמרו שיראת ה' הוא לסנדל לה הוא עוד למעליותא למעלת היראה על דרך שנבאר אחרי שהשם עטרה מורה על מעלה ורוממות וכבוד ואין כוונתנו על ענין עטרה החומרית רק העטרה הרוחניות הסובב להשכל בכבוד רוחני והעטרה הזאת רק תכתיר ראשו של אדם המכהן פאר חכמה ותורה. כי זולת חכמה ותורה תחולל ג"כ תפארת העטרה ורק איש חכם בתורה. ינחל כבוד רוחני האמיתי וכאמרם ז"ל אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו והתנא אלהי רבי יצחק קורא שם לתפארת עטרה יראת ד' וזו שמה לדברי רבי יצחק וכוונתו אחרי שיכהן אדם פאר החכמה אז יזכה לעטרת צבי תפארה יראת ה' הקדושה והטהורה: וזהו מה שאמר שעשתה החכמה עטרה לראשה דכתיב ראשית חכמה יראת ה' ר"ל שהיראת ד' היא עטרה לה: והנה כי כן שיראת ד' היא העיקרית ותכלית ומטרה הנכבדה אל החכמה וראשית לה במעלה. פן יאמר אדם שהחכמה קדמה לה עכ"פ בזמן שבראשונ' די לו כי יכהן פאר החכמה ובזה נכון לבו בטוח יהיה כי גם לא יחטא המטרה וישיג מאויו להתעטר אח"כ בתפארת עטרה יראת ד' הטהורה: ולהורות לאדם דעת איך יתנהג עם מעלת החכמה הנה הענוה תתן קולה ואל בני אדם. תקרא "יראו את ד,, על בינתכם לבד אל תשענו כי האורב אחריכם להטיל זהומא גם בחכמתכם ובינתכם. ליד שערים תקרא"חכמים הזהרו אל תטשו תורת אמכם יראת ד' שהיא אם לבינה היא תלמדכם מוסר הקשיבו למסורה לבל תצעדו אף צעדה קטנה טרם תשימו עיניכם בראשונה יראת ד' תהי' נר לרגליכם הענוה ידעת קצר כחו של אדם כי לצלע נכון ואין כחו להמלט במצער חכמתו מרשת הטמונה בכל דרכיו ומצעדיו אשר פרש יצרו עליו ללכדו. ע"כ גם  את החכמה היא מיסרת ותורה לה דעת אם אין יראה אין כלום גם חכמה גם תבונה אם אינן זכות וטהורות גם הן ח"ו מבחוץ סביב הקדושה ששם חונים אורביהן ללכדן ולהורידן שחת ח"ו: וזהו מה שנאמר יראת ד' מוסר חכמה כלומר שהיא מיסרת את החכמ' ומלמדת אותה להתנהג תמיד ביראה וקדושה ותורהו דעת כי רק בזה נכון לבו בטוח שנכח ד' דרכו ויזכה לכנוס אל שער הקדושה אשר שם כל כבוד חופה שם השער בטוח לכל ההולכים לבל ימוטו לעולם. כי זה השער לה' צדיקים יבאו בו ע"כ אמר רבי יצחק ב"ר אלעזר מה שעשתה החכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסילוסה. וכוונתו מה שאמר שיראת ד' היא לסנדל לה היא רמז נפלא למעליותא של מעלת היראה והאלהי רבי יצחק ללמד יצא שבלעדי היראה לא ירים איש את רגלו כי כמו מי שהולך יחף בלי מנעלים הנה לרגלו הוא ירא פן ימעד או ינגף באבן כן ההולך בלי יראת ד' כהולך יחף הנהו ונכון הוא לכל מועדי רגל ח"ו ורק היראה היא היא לסנדלו שילך בטח ושלא יתנגף בצורי מכשול וזהו מה שאמר שלמה המלך ע"ה יראת ד' מוסר חכמה כלומר שמיסרת את החכמה איך תכונן דרכיה נכח ד' וזהו אפשר כוונת התרגום שם דחולתי' ד' מרדותא דחוכמתא: והנה אנכי הדל ידעתי כי בעו"ה ממוסר זה ריקה נפשי אוי כי מהשלמות שחוברו לה תורה ויראת ד' חכמה וענוה אין אתי ע"כ חלקי ד' אמרה נפשי אם כי למודים האלה רחוקים ממני אולי אזכה כי אדברה בשער בהן להכות שרש בקרב לבות אחרים שומעי מוסר לזאת מצאתי נכון להציג בשער המחברת הזאת בתחילתה ובסופה איזה דברי אגדה המושכת לבו של אדם לתורה. ויראה אולי אזכה שאיזה איש ילבב ביראת ד' ואף כי ידעתי שיש בעו"ה מבקרי מומי החבורים אם כי לא יודעים את התורה ולא יגעו בה כל ימי חייהם אם יראו איזה מחברת חדשה ידלגו וינתרו מדף אל דף אולי ימצא בה איזה שגיאה וישמחו בתקלת זולתם גדול עונם בזה ע"כ אמרתי אולי גם א' מהם בהציג רגלו בהשער יאמר לנפשו פה עמור ולמדי מוסר גם בזה יאושר עמלי בזה ובבא ואתה אלהי צורי אחסה בך אליך אתפלל חזקני ואזרני חיל אמץ אנוש אנוש אין אונים כמוני כי יקום מצער אורהו על קבוצי רעיוניו להעלות נרם להאיר על ארץ